הסיפור הבא הוא יוצא דופן ומשמח במיוחד. לאחר מאבק ארוך, התעקשות והוצאות מרובות שנכרכו בו, המקרה המטלטל הסתיים לטובה, מה שלא תמיד קורה. המון סיעתא דשמיא ליוו את האברך עד לסיום המיוחל.
שלומי (שם בדוי), היה אברך מן המניין, שומר מצוות, קובע עיתים לתורה ומרבה להיטיב. במשך כמה שנים היה גרוש ללא ילדים, אך לפני כמה שנים שידכו לו גיורת טרייה, צדיקה וחסודה שמעוניינת להקים בית נאמן בישראל. אחרי כמה מפגשים ובירורים כמובן על טיב הגיור, שלומי נישא בחתונה מצומצמת בחוג המשפחה והחברים הקרובים מאוד. נראה היה שסוף סוף הגיע אל המנוחה והנחלה. הם נראו זוג מאושר מאוד. כולם אמרו "הם מתאימים כמו סיר ומכסה".
השניים זכו להביא לעולם בן ובת בהפרש של כשנה, אולם ביום בהיר חל מפנה בלתי צפוי. הכתובת לא היתה על הקיר ולכן ההלם הלם שבעתיים. שלומי חוזר לביתו ומגלה מכתב, בידיים רועדות הוא גולל כלפי מעלה ומגלה מכתב פרידה. האישה שעמה התחתן והקים בית בשנית בתקווה שהפעם זהו בנין עדי עד, מודיעה לו שעזבה את הארץ, חזרה לחיק הוריה הגויים ולחייה הקודמים על כל המשתמע מכך.
אך לא זו בלבד, אוי ואבוי, לקחה עמה את שני הילדים הרכים, תינוקת בת כמה חודשים ופעוט פחות מגיל שלוש, יהודים כשרים שמעתה יחיו חיים נוכריים תוך חילול שבת, אכילת נבלות וטריפות ועוד. שלומי ניסה לחייג לברר במה מדובר, לא הצליח לקבל מרעייתו תשובות מספקות המניחות את הדעת. למעשה התחרטה, מאסה ביהדות ובחרה לשוב לגויותה רחמנא לצלן.
שלומי פעל מהר, מיד תוך שעות ספורות גייס את גדולי העסקנים ויצא למאבק חובק עולם להשבת הילדים אל חיק יהדותם, תחילה ניסה לדבר על לב רעייתו שתשוב ארצה, משלא הסכימה, ניסה לדרוש את הילדים, שכן מדובר לכאורה בחטיפה. כשהובן כי שלומי נכנס להרפתקה ארוכה ולמאבק ממושך, הוקמה לאלתר קרן למימון ההוצאות המשפטיות, שכן היה עליו להמריא לסדרת דיונים בבית משפט באותה מדינה אירופאית, כדי להיאבק שם על אדמה זרה להשבת ילדיו כדי שיגדלו כיהודים.
במשך שנתיים ימים שהו הילדים שם בחיק האם והוריה הגויים, כשבמקביל שלומי ממריא לדיונים לעיתים לשעות ספורות, משמיע טענותיו באמצעות עורך דינו, אט אט החלו ההקלות, תחילה הורה בית המשפט על הסדרי ראיה ושלומי המריא לעיתים לשעות ספורות רק כדי לפגוש את ילדיו, לשחק עמם מעט, להעניק להם מתנות וממתקים וכמובן מעט חינוך יהודי לבל ישכחו את מוצאם בגילאים הקריטיים הללו.
וראה זה פלא לפני מספר חודשים, זכה שלומי בדין, בית המשפט המקומי פסק כי על הילדים לשוב ארצה לגדול בחיק אביהם כיהודים. אין מאושר משלומי, שכיום זוכה להתאחד עם ילדיו. הילד הגדול שכבר מזמן עבר את גיל שלוש יחגוג בקרוב 'חלאקה' וייחל ללמוד א-ב.
לכאורה זה נשמע עוד סיפור מני רבות, אבל מדובר בסיפור אמיתי לחלוטין, שינינו מעט, כולל צנזור השמות והמיקומים מחשש שהפרטים יעיבו על המאבק שעדיין לא הושלם לגמרי, אולם עולים ממנו כמה מוסרי השכל, האחד, שאין להתייאש, גם כשהמצב נראה אבוד מראש שכן לרוב בתי המשפט נוטים לצד האם בטענה שזו טובת הילד, ניתן לנצח את המאבק כאשר האם ביצעה מצידה עוול לילדיה ולבעלה, מוסר נוסף הוא שאותם אלה שלפעמים תורמים מהונם למטרות שכאלה סבורים לעיתים שהכסף הלך לטמיון וכי המאבק אבוד מראש, אולם נותנים מסיבות שונות של אי נעימות וקרבה משפחתית או חברתית לנזקק – אך הנה הוכחה שלעיתים הכסף משמש לסיום הטוב הרצוי.
The post האישה ברחה עם הילדים לחו"ל, האברך ניצח appeared first on אמס.