ההיגיון שבאמונה: במה צריך להאמין?

לכל אחד יש אמונה, כל אדם 'צמא' לאמונה, אמונה בפוליטיקה, אמונה בכסף אמונה בתקשורת, אמונה באשתו או בבעלה, אמונה בחברה אמונה שהוא יכול להצליח, כולם רוצים בטחון לגבי העתיד, כל אחד מחפש להאמין ב'מישהו או משהו', זה מאמין ברופא זה מאמין באיש מקצוע, כל אחד רוצה וצמא להאמין!! כל אחד והאמונה שלו, ופעמים יש אמונות רעות, אדם מאמין בפולטיקה אדם מאמין בתקשורת, אבל זו אמונה שעתידה לאכזב את האדם, כי אין מטרת אנשי הפולטיקה לתגמל אותנו האנשים, אלא מטרתם למען עצמם וגם למען האנשים, אבל את עצמם הם מחפשים יותר מאשר את טובת האנשים, אדם מאמין ברופא אדם מאמין במקצוע שלו, אדם מאמין בכל מיני תחומים שהם אלה שיעניקו לו 'אושר שמחה בטחון ובריאות' אבל באופן טבעי ולא מרוע לב, האנשים מוגבלים הם לא יכולים לתת לנו הבטחה מוחלטת בעניין העתיד. אנשים מאמינים בכל מיני דברים אמונות תפילות הוא אומר אם לא יועיל לא יזיק, וזו טעות, זה יזיק! זה לא יועיל, זה כן יזיק, זה פוגע בנפש האדם שהאדם מתרגל להאמין ל'הבל'. והאדם לא מודע לכך, אבל הוא בטעות מאמין למה שהוא רוצה, הוא לא מאמין לפי מערכות ההגיון, הרמב"ם אומר מקורות ההתייסחות הרצינים שלנו זה רק – מה שהוכח מבחינה שכלית ומה שניתן משמים, זהו!  כוחות אחרים אין להם משמעות, האדם בקלות מאמין 'בהל' בלי שום משמעות, הוא מאמין בכל מיני כוחות, ואח"כ הוא גם מזלזל במה שכן 'ראוי להאמין בו'.

כ"כ הרבה אנשים מאמינים באמונות טפילות יש אנשים מאמינים שאם משהו משתעל סימן שבאותה שעה מדברים עליו, זה הבל, אין לזה שום מקור, אנשים מאמינים  אם האדם שכח משהו בבית שלו, ויצא מהבית הוא צריך לחזור הביתה ולקחת את אותו דבר וגם להביט במראה, זה הבל, יש אנשים שמאמינים שהמספר 13 מביא מזל רע,  יש לאנשים חרדה מהמספר 13 יש אומרים שזה בכלל מגיע מהנצרות. אנשים רוצים לדלג על המספר 13 בבתים או בקומות בבניינים או במספר חדר של בית מלון במספר טיסה בצרפת יש מקומות שכתוב במקום בניין 13 כתוב 12 נוסף, וכמובן שזה הבל, אדרבה 13 זה מספר מיוחד של 13 מידות הרחמים, וגם גיל בר מצווה.

יש אנשים שאומרים על כל מיני אמונות תפילות: אם לא יועיל לא יזיק, וזה גם לא נכון, ראשית התורה אומרת לא לפנות לאמונות של 'הבל', אלא תמים תהיה עם השם אלוקיך,  ועוד, אמונות תפלות ושיטות הבל כן מזיקות, הן מזיקות כי הן מעקמות את המח של האדם, היום הוא מאמין בחוט אדום, מחר הוא מאמין באנרגיות שיש ביקום כי כך הוא מרגיש מחרתיים הוא מרגיש שהוא לא מאמין במעמד הר סיני, למה? כי כך הוא מרגיש…כך הוא נעשה 'שיטחי' ומאמין באמונות תפילות, המח שלו עקום, כך הוא מרגיל את הנפש לאבד את מערכת החשיבה 'ההגיונית' של ניסיון החיים ושכל בריא , הוא בורח לאשליות…כאילו שיש לו שליטה על המציאות או אפשר להשיג שליטה מוחלטת על המציאות,  יש אמונות תפלות  שנראות תמימות  ושיטות ריפוי טבעיות  שיכולות לגרום נזקים חמורים. הגישה השטחית מנטרלת מערכת חשיבה ביקורתית עניינית, ואנשים על בסיס נומרולוגיה או  אסטרולוגיה גרפולוגיה ועוד ועוד כל מיני מערכות חשיבה שאין להם מספיק הוכחות הגיוניות הם עלולים לפסול אדם או לקבל אדם לעבודה, במקום לבדוק באופן ענייני על ידי ראיות והגיון אנשים בודקים מתוך נסיון להגיע לשליטה במציאות, הם בודקים על בסיס כל מיני השערות דמיונות ומחשבות שבאמצעותם הם בטוחים שהם 'גילו' סודות וכאשר לא מוכנים לקבל את מה שהם אומרים הם נעלבים ולא מבינים למה לא מקבלים את ההבלים שלהם. כל מיני מערכות חשיבה שלא נבדקו במחקר ההגיוני הם מאמינים באנרגיות בכוחות שיש בבריאה, שאולי ישנם, אבל לא שבדקו וחקרו אותם והם מבזבזים זמן מרץ ואנרגיה, ולכן זה לא נכון לאמר, אם לא יעיל לא יזיק, כן, זה יזיק! במקום לחשוב איך פותרים בעיות במקום ללמוד איך להתמודד בחיים ממציא האדם כל מיני 'הבלים' ואז מתנחם באם זה לא יועיל זה לא יזיק, לא!    זה ממש יזיק. כך מפתחים גישה שטחית מטופשת שמאמינים לכל מיני הבלים לכל מיני תקשורת עם נשמות או עם אוטיסטים ומסבירים כל מיני הסברים לא נכונים  שאין להם הוכחות

ואדם לא רק מבזבז זמן יקר מהחיים שלו, הוא מבזבז את מערכת החשיבה ההגיונית שאומרת, יש מחקר יש נסיון, וכמו שאומר הרמב"ם שמקורות המידע הם רק, השכל הנסיון נבואה ורוה"ק וכל מי שיאמין למשהו אחר, הוא 'פתי יאמין לכל דבר' (אגרות הרמב"ם עמוד תעט) מי שיאמין למקורות אחרים הוא 'פתי יאמין לכל דבר' ומי שלא יאמין לאנשי השכל ואנשי דת ישראל שקיבלו בנבואה (ויש הוכחות שכליות שהאמונה היא אמתית) הוא נחשב לעקשן וטיפש מצד אחד אין להאמין בכל 'הבל' מצד שני יבוא אדם ויאמר יש אנרגיות בבריאה, וצריכים להכיר אותן ולנצל אותן, זה יכול להיות נפלא, לא נזלזל בו, רק נאמר לו, אדרבה תוכיח לפי מערכת החשיבה וההיגיון, זה שהעולם הוא מלא בכוחות ומשאבים זה וודאי, אנו כל הזמן לומדים להכיר עוד ועוד את המשאבים, ונשמח להכיר עוד כוחות עוד משאבים, אבל בתנאי שיש הוכחה, אבל כאשר אנשים מאמינים ל'הבל' זה גורם לאנשים להיות שטחיים, זה גורם לאנשים להיות 'טיפשים' זה גורם לאנשים לא להאמין שהם בכוחם יכולים לפתור בעיות, הם פונים לאשליות שמישהו או משהו אחר יפתור להם את הבעיות. אנשים אוהבים להאמין באמונות תפילות, כי זה נח ומיקל על האדם את החיים, זה מיקל על האדם להשקיע מאמצים להתאמץ ולגלות יוזמה ועשייה. הנפש מוצאת את סיפוקה בדברים שטחיים משונים ולא יעילים.

הקב"ה ברא את האדם שיחיה לפי מערכות הטבע, פיטרו את האדם מהעבודה, שלא ילך לקורא בקפה או לחפש כל מיני אנרגיות בעולם, למה פיטרו אותו, אלא ייבדוק את האמת, ייבדוק מה היה חסר בו, וייקח אחריות

אם אין אני לי מי לי וכמובן תפילה להקב"ה. האמת, היא הדבר הנכון, סבלנות בלי אשליות עם – כך נגיע לישועה. אנשים מאמינים בהבל, אח"כ לוקח להם זמן להיפטר ממערכת חשיבה שגויה,  אנשים חושבים שזה רק 'אם לא יועיל לא יזיק' אבל זה לא נכון. אם לא יועיל יזיק, זה יזיק לנפש להאמין בשטויות. יש לאדם פחדים, יש לו חרדות יש לו חששות, יש לו בעיות, יש בעיות יש גם פתרונות, אבל צריכים למצוא את הפתרונות הנכונים, לא אשליות. למה, כי היום מחר , האשליות אולי מתגמלות אבל כגישה לחיים, הן רע! רע מאד. לדוגמא אנשים מאמינים שאם הם מקישים על עץ או על שולחן, הם ניצלים מעין הרע, זו אמונה תפילה שמקורה בדתות אחרות, האמונה שעץ היא כח מרפא וכאשר מקישים על העץ מקבלים כח והגנה ויש אומרים שהדבר אסור כי זה נקרא 'דרכי האמורי', כלומר הענקת כח למקורות מסיטיים שאין להן הוכחה שכלית שיש להם כח.

הוא אומר אני לא מאמין בקשר בין עישון לבין בריאות והוא אומר אני רואה אנשים מעשנים והם חיים עד גיל מבוגר,  והרי זה ברור שיש בני אדם שמעשנים והנזק בגוף לא משפיע עליהם, אבל אנו מדברים על סטטיסטיקה, לא על החלטיות, וכך האדם הזה אומר לעצמו, אני 'בסדר' אני מספיק 'חזק' אני מספיק יעיל, אני מספיק טוב, כך הוא אומר לעצמו על עצמו, וכך הוא מרגיע את עצמו, הוא לא פועל על פי שכל, הוא מאמין, מאמין שיהיה בסדר,  הסיכוי הגדול שהוא כן יינזק שהוא ייסבול שהוא ימות מוקדם יותר מאנשים אחרים, שהוא עובר על 'ונשמרתם לנפשותיכם' שהוא גם יצער את עצמו עם נזקים לריאות שלו עוד לפני המוות ר"ל, אבל הוא מתנחם בנחת שוטים,  הוא 'מאמין' זה פתי יאמין לכל דבר, הוא לא מאמין על פי השכל, השכל צריך לקבוע במה להאמין, הוא לא מאמין על פי השכל הוא מאמין על פי הרגש ולכן הוא עתיד לסבול, לא כעת… היום הוא בשיא ההתלהבות מושך אחריו המונים, המונים שאומרים 'כן לעשן, כן לעשות חיים' עוד כמה שנים הוא ייסבול וכבר לא יהיה לו קהל של עוקבים אחריו, אז הוא יאמר … חבל טעיתי, אבל את הטעות שלו הוא לא יפרסם, את הטעות שלו אף אחד לא יידע… רק הוא יודע חווה וסובל מהטעות שלו, רק הוא יודע …וזה אחרי שהוא גרם לאלפים להאמין בהבלים שלו. השטחיות והרגשות הם צפים ונמצאים בראש כל חוצות, החכמה היא פנימית. וכעת לקראת סוף חייו הוא משלם את המחיר על האמונה שלו, הוא משלם את המחיר של פתי יאמין לכל דבר.

האמונה על פי יהדות, היא אמונה על פי השכל, כלומר השכל אומר במה יש להאמין. ונעמיק מה בין פילוסופיה לבין יהדות? הפילוסופיה טוענת שמקור הידיעות של האדם, מגיעים מהאדם עצמו, האדם הוא מקור הידיעות, החשיבה האנושית היא מקור החכמה, ביהדות אנו חושבים בצורה שונה, יש לנו הוכחות למציאות הבורא, יש לנו הוכחות לאירוע של מעמד הר סיני, יש לנו הוכחות שהתורה שבכתב ושבעל פה עברו מדור לדור, וכעת מהמקום הזה אנו יודעים שהאירוע , מעמד הר סיני היה מפגש הבורא עם בני אדם וכעת אנו מאמינים על בסיס השכל בכל התועלת הנכונות והאמת שיש בתורה ובמצוות. היהדות היא לא ידע אנושי אלא ידע אלוקי, אבל מעולם היהדות לא וויתרה על השכל הפוך הרמב"ם אומר, מי שחושב שהוא יכול לחיות בלי שכל, הוא פתי יאמין לכל דבר, אומר הרמב"ם מקור הידיעות של האדם, זה השכל שלו, נסיון החיים שלו והנבואה, כלומר מידע שאפשר לאמת אותו מבחינה שכלית ומידע שאפשר להוכיח מבחינה שכלית שהוא ניתן משמים. האמונה היא הזדהות פנימית עמוקה, היא מערכת חשיבה שהאדם לא מטיל בה ספק, רבי יוסף אלבו אומר (ספר העיקרים א יט) "האמונה בדבר היא הצטייר בנפש ציור חזק עד שלא תשער הנפש בסתירתו בשום פנים". הוא לא רק יודע מהו הדבר הנכון, אלא הוא גם מרגיש מנוחת הנפש כשהוא מכיר במציאות הזו, הוא חי את חייו עם אותה אמונה בשלווה. האמונה היא החיים עם אותה אמונה שלווה עם אותה אמונה, כשאדם מאמין בבני הבית שלו, הוא מאמין בהם סומך עליהם והוא חי בשלווה, כשאדם מאמין ביהדות הוא מבין שיהיו קשיים והתמודדויות חיים קלים = לא יהיו אבל הוא מאמין שהוא במסלול הנכון, ולכן הוא מרגיש שלווה באותו מסלול.  פרי האמונה זה הביטחון, פרי האמונה זו השלווה, אין סתירה בין שכל ואמונה, זו טעות לחשוב שיש סתירה בין אמונה ושכל, אין סתירה, אלא השכל ייקבע במה להאמין! שלמה המלך אומר 'פתי יאמין לכל דבר' אבל האדם השכלי הוא בוחר במה להאמין, השכל ייבחר במה להאמין. האמונה והשכל הם לא שתי מערכות שונות! לא! לדוגמא, השכל של האדם מבין מה המקצוע המתאים לו, השכל של האדם בדק לפי התכונות והאופי של האדם מה הכי מתאים לו, על בסיס השכל הוא בוחר את המקצוע, וכעת הוא עושה הכל בהתאם לאותה החלטה, הוא לומד את המקצוע הוא לא מתפזר הוא לא מתעסק במקצועות אחרים, בזמן הפנוי שלו הוא משקיע עוד ועוד רק באותו מקצוע,  השכל בחר את המקצוע אבל אח"כ ההחלטה להיות נחוש ולהתמיד באותו מקצוע, זו האמונה, האמונה היא התרגום הלכה למעשה בשלווה ברוגע ובשמחה את מה שהבין האדם שהוא הדבר הנכון לעשות, השכל מבין שיש בורא לעולם, השכל מבין שהיה מעמד הר סיני, והאדם בוחר להתמקד באותה הבנה ההתמקדות באותה הבנה, ההתעסקות באותה הבנה החיים על בסיס אותה הבנה, כל זה מקופל במילה להאמין, ואחרי שהאדם מאמין , הווה אומר חי מתעסק וחווה את אותה הבנה, הוא מרגיש שלווה ורוגע, וזה הביטחון בהשם. השכל של האדם הוא המבין, הנפש של האדם היא הבוחרת במה שהבין השכל. הבחירה התרגום הלכה למעשה את מה שהבין השכל זו האמונה וכגודל הוודאות באותה הבנה שהבין האדם כך גודל השלוות נפש והביטחון של האדם. ועוד , יש ביטוי בגמרא (ירושלמי עבודה זרה א א ) 'ע"ז ותרנית היא' כלומר, הע"ז היא מוותרת, מה הכוונה מוותרת? הכוונה שאפשר לעבוד כמה ע"ז בבת אחת…למה? כי יש גבול כמה עובדי הע"ז מאמינים בע"ז… המדד שלהם, זה לא האמת אלא התגמול. ככל שיש יותר תגמול יש התייחסות לע"ז, וגם אם יש כאלה שמוכנים להשקיע הרבה למען הע"ז שלהם, זה בגלל שהם רוצים להשקיע בע"ז ורוצים למכור את הע"ז ולאמר אפילו שהיא לא מתגמלת בכל אופן אנו משקיעים בה… ובכך הם מגדילים את קרנם בתור אדם 'מאמין גם במצבים קשים', אבל זה היחידים, הרוב לא נשארים עם אותה ע"ז אלא מחליפים אותה לפי התגמול והרווח. בכל תקופה בני אדם מאמינים בכוחות אחרים באנשים אחרים בדעות אחרות, אין דעה אחת נכונה, אלא פעם זה סוציאליזים פעם קומינזים פעם תרבות מודרנית ופעם פוסט מודרנית, פעם יש לנו מדינה וזה מקור הישועה ופעם אחרת צריכים להיות נאמנים לארה"ב ולא להיאבק נגדם אלא לסמוך עליהם…כל פעם מאמינים בתפיסה אחרת, כל פעם מאמינים בהגיון אחר, כל פעם מאמינים שהגיון אחר הוא 'יושיע אותם' כל פעם הגיון אחר הוא יציל אותם, כל פעם הגיון אחר הוא יעזור להם, כל פעם מאמינים בהגיון ובתפיסה אחרת, כל 5 / 10 שנים מחליפים אמונה… הבעיה שבינתיים עברו 10 שנים מהחיים, ואז מתברר לו שהוא האמין בדבר באמונה בגישה הלא נכונה. וזה לא צחוק זה 10 שנים מהחיים שנאבדו לאדם, הלכו, הם לא יחזרו. זו הכוונה מה שאמרו חז"ל ע"ז ותרנית היא (ירושלמי ע"ז א א ) הע"ז מוותרת היא לא 'אמת' היא 'מוכנה' שכל פעם יעזבו אותה ויימצאו אחת אחרת… אבל אמונה בהקב"ה זו אמונה אחרת, זו לא אמונה ותרנית, זו אמונת אמת. היא נותנת מענה לכל בעיות וטירדות החיים אין שאלה שאין עליה תשובה, 'תורת השם תמימה משיבת נפש' (תהלים יט ח )  וגם כתוב במשלי (כח ה) 'ומבקשי השם יבינו כל'. וכעת נראה בעניין שאר הדתות כמו נצרות ואיסלאם, ההגיון לא מאפשר להאמין בדתות אלה, הבסיס לאמונה זה השכל, השכל ייקבע במה להאמין, כך אומר הכוזרי בהתחלה, ולכן הוא מסביר בספר הכוזרי, לא ייתכן שהאדם יהיה בורא כמו בנצרות ועוד אירוע של גילוי הבורא לנבראים חייב להיות להמונים שעם רב ייראה את המפגש האלוקי עם בני אדם, רבים ולא יחיד, ולכן הנצרות והאיסלאם לא מתחילות במערכת שכלית, אבל אין שכל בחשיבה הזו, האיסלאם אומר אחת ההוכחות לכך שהדת הזו ניתנה משמים בגלל שהספר הקוראן הוא 'עוצמתי וחכם מידי' לא ייתכן שהוא לא ניתן משמים, אבל  אי אפשר להוכיח שהשכל שבקוראן הוא 'שכל' נדיר שרק הבורא יכל להביא אותו, הם לא מתחילים את האמונה שלהם על ידי השכל, אלא על ידי 'האמונה'. הכוזרי אומר שאנו לא מאמינים לכל מה שאומרים לנו, לא!  רק פתי יאמין לכל דבר! אלא אנו מאמינים רק למה שהשכל הוכיח שיש להאמין לו.

הרמב"ם במורה נבוכים (חלק א) אומר שאאע"ה הוא זכה למחזה אלוקי, הקב"ה התגלה אליו, אבל כאשר הוא קרא לבני האדם להאמין בהשם ולעבוד את הקב"ה, הוא לא דיבר בשם 'ההתגלות' אליו, לא! אלא הוא דיבר בשם ההכרה השכלית.  ועוד,  רבי יוסף אלבו מעלה שאלה מהותית, הוא אומר אם תאמר שאפשר לחקור את הדת, זה אומר שחסר לך באמונה, אז אל תחקור את הדת, ומצד שני אם אסור לחקור את אמיתות הדת, אז איך אתה יכול לכעוס או אפילו להרוג משהו שלא מאמין כמוך, הרי מה הוא יכול לעשות, הוא לא יכול לחקור  את הדת שלו, אז מה הוא אשם שהוא נולד מוסלמי או נוצרי, הרי לפי הדת אסור לחקור את הדת…כך שואל רבי יוסף אלבו, אומר רבי יוסף אלבו, הדתות האחרות נצרות ואיסלאם לא נולדו 'סתם' אלא הן המשך ליהדות הן לא סותרות את היהדות אלא אומרות שהן ההמשך ליהדות הן טוענות שהיה נדבך נוסף שהצטרך במהלך ההסיטוריה והקב"ה עזב את היהודים והלך לאנשים אחרים, אומר רבי יוסף אלבו שעליהן חלה חובת ההוכחה שהדבר הוא אמתי ונכון הן טוענות שהיה אירוע שהקב"ה התגלה לרבים במעמד הר סיני, והם טוענים שהיה אירוע שהקב"ה התגלה ליחיד ואמר לו להחליף כוון, הם צריכים להוכיח את השינוי, הם צריכים להוכיח שמשהו השתנה במהלך ההסטוריה, וגם מי שאומר שהתורה לא רלווטנית מי שאומר שהתורה היא 'סמלים ורעיונות' גם הוא זה שצריך להוכיח את הדברים שהוא אומר, הוא משנה מאותו מעמד ואירוע מעמד הר סיני, הוא צריך להוכיח שהוא מדבר דברי טעם. הנצרות האיסלאם וכל מי שרוצה לשנות את היהדות, הוא צריך להוכיח שאכן היהדות השתנתה, אם האדם לא יודע להוכיח את השינוי אז אנו נשארים עם הנחת היסוד של מעמד הר סיני ואמיתות מעמד הר סיני. והמוציא מחבירו עליו הראיה (ב"מ ב.ב. גיטין מח.ב ועוד ) כל כת שאומרת שהיה שינוי מאז מעמד הר סיני, היא צריכה להוכיח את אמיתות הדברים שהיא טוענת ואומרת.

ומכאן לעוד נקודה,  ההוכחה למציאות הבורא בעולם, אי אפשר על ידי החושים שלנו שהרי הקב"ה הוא לא חומר הוא מעל החומר, כי חומר לא יכול לברוא חומר, מה יכול לברוא חומר מה שהוא מעל החומר, לפי עולם המושגים שלנו כיום, אין חומר שיכול לברוא חומר אחר, אז הקב"ה הוא מעל החומר, ואם הוא מעל החומר, כלומר הוא לא חומר, אז הוא לא נתפס בחושים שלנו כי הוא לא חומר. ולכן ההכרה בהקב"ה זו הכרה שכלית ולא הכרה חושית, שכלית אנו מבינים שהקב"ה הא קיים העולם מלמד על בוראו זו הכרה שכלית ולא הכרה חושית. כמו אלקטרונים אנחנו לא יכולים לחוש אותם אבל שכלית אנחנו מבינים שהם קיימים, כי אנו רואים את התוצאה, אין לנו ראייה חושית אבל יש לנו הבנה והכרה שכלית. וזה מה שקרוי ראיה נסיבתית, כלומר מתוך התוצאות אנו רואים את הסיבה את השורש. כך גם המדע פועל, המדע רואה תוצאות במציאות ועל בסיס זה הוא מחפש להבין מהי הסיבה אפילו אם הוא לא רואה את הסיבה. מה שקרוי בספרי הפילוסופים ראיה 'קוסמולוגית' הכוונה מהקוסמוס מהעולם אנו מבינים שלא ייתכן שהעולם נברא לבד.  יש גם ראיה 'טליאולוגית' הכוונה ראיה על בסיס הארגון שיש בעולם, הסדר שיש בעולם הסדר שיש בעולם מלמד אותנו על התכלית שיש לעולם, ההרמוניה שבין כל התאים בגוף האדם כל מערכות השמש והירח ועוד טריליוני הקשרים שיש בבריאה בין כל הנבראים, ההקשרים האלה מעידים על הרמוניה וסדר וזה ביחס לאדם שאפילו לברוא כנף של זבוב לא יודע. אם יש עולם מסודר יש מי שמסדר את העולם. אין שעון בלי שען אין עולם מאורגן כ"כ בלי מארגן, אפילו שאין לנו הכרה חושית בו, אבל יש לנו הכרה שכלית בבורא. ואמנם נכון יש לבני אדם מחלות ויש גם בעולם הוריקנים ורעידות אדמה, כלומר גם העולם הוא עם חסרונות, אבל ביחס לסדר שיש, ביחס לעוצמת האירגון שיש בעולם, ה'בעיות' שיש בעולם הן קטנות, הן לא מהותיות, אז יש מדי פעם רעידת אדמה, אז מה שיש מידי פעם בעיות בעולם זה לא משנה את עוצמת האירגון שיש בעולם, ועוד יותר, כיום אנו גם יודעים למה יש רעידת אדמה מתי זה יהיה, משמע שגם זה  שיש רעידת אדמה, זה לא עניין שהוא 'סתם' קורה גם לזה יש הסברים מהם התהליכים המצטברים שבעקבותם מגיעים לרעידת אדמה או להתפרצות הר געש. וחוץ מכל מערכות החשיבה האלה, שאלה מערכות חשיבה שהאדם חושב על פיהם במישורים ובזמנים אחרים שלו בחיים, כך האדם חושב בעניין המדע, כך האדם חושב בענייני המחקר שלו, את אותה גישה ואותה חשיבה אנו היינו רוצים שיחשוב כל אדם לאמונה בבורא עולם. ועוד נקודה,  המפגש של הקב"ה עם בני אדם במעמד הר סיני. הרמב"ם במורה נבוכים אומר שהאמונה של הנביא בנבואה שהוא ראה היא כ"כ וודאית שלכן היה מוכן אברהם לעקוד את בנו, את יצחק (מורה נבוכים ג כד) מה שאברהם אבינו היה מוכן לעקוד את הבן שלו, זה מעיד על מהות מראה הנבואה שהוא כ"כ ברור עד כדי כך שאאע"ה היה מוכן לעקוד את הבן שלו בעקבות מראה הנבואה. וכעת למראה הנבואה במעמד הר סיני,  משה רבנו לא האמינו בו בגלל האותות (רמב"ם)  שהמאמין על פי האותות יש בליבו דופי…אלא כל האותות שעשה משה רבנו במדבר הכל לפי הצרכים של בני הדור ההוא.  כל האמונה במשה רבנו היא בגלל שכל עם ישראל ראה את מעמד הר סיני (הל' יסודי התורה ח א) הם ראו את מעמד הר סיני והם ראו את המחזה והם ראו שהקב"ה מסמיך את משה רבנו כמי שיעביר את דברי הקב"ה לעם ישראל. וגם מצינו במהלך הדורות מה שבני ישראל חטאו אפילו שהם ראו את מעמד הר סיני, זה לא אומר שמעמד הר סיני לא היה, כי הקב"ה אומר שמעמד הר סיני לא ישנה את היצר הרע של האדם, האדם הוא לא רובוט, וזה לא שהוא ראה חוויה אחת, מעמד הר סיני,  וכעת הוא פועל בהתאם לאותה חוויה באופן אוטמטי, לא!   ימשיך יצה"ר להיות  היצה"ר, הוא תמיד מחפש לייצר עוד אמונות ועוד תפיסות, האדם מזניח את ההכרה בבורא עולם, וכך הוא מתדרדר לתפיסות חדשות, כמו חטא העגל במקום משה רבנו, במקום משה רבנו הם מחפשים תחליף  למשה רבנו,  וגם ע"ז שבני ישראל עבדו במהלך הדורות זה לא במקום האמונה בהקב"ה אלא כמו שאומר אליהו הנביא, 'עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים', הם גם מאמינים בהשם וגם בעוד כוחות. וזה משמעות היצה"ר שהוא יכול להשפיע על האדם לפעול על בסיס המורגש ולא על בסיס ההיגיון הבריא המדויק והנכון. וכמו שכתוב בתורה על עץ הדעת 'וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל'

היצה"ר פונה יותר לעולם הרגשות והדמיונות של האדם, הרגשות של האדם זה לא יצה"ר, לא! אלא היצה"ר פונה לעולם הרגשות של האדם הרגש של האדם בנוי על מאות אלפי חוויות שחווה האדם והוא גם משפיע הרבה על המסקנות של האדם בחיים שלו, אי אפשר לבנות חברה ואדם על בסיס 'מה שהוא מרגיש' מה שהאדם מרגיש, זה לא עניין קבוע, זה עניין נקודתי, כיום הוא מרגיש חרדה ולכן הוא מרגיש שהוא חייב קירבה לאנשים שהוא אוהב, בהמשך הוא ירגיש יותר בטחון ואז הוא יאהב להיות עם אנשים חדשים בגלל ששם הוא חווה גיוון ועניין מאתגר בחיים, אם נסמוך על הרגש, אם האדם ייסמוך על הרגש שלו הוא עלול להתאכזב כי המסקנות של הרגש הן נקודתית ולא מהותיות, הן מתאימות לשלב הזה של החיים ולא לכל שלבי החיים. הרגשות לא ערך הם צורך, והצרכים של האדם משתנים מזמן לזמן. האדם צריך לברר לעצמו מבחינה שכלית מהו הדבר הנכון, מהי הגישה הנכונה, ואח"כ על בסיס זה ייבחר האדם לעצמו את המעשים והגישות המתאימות לאותה גישה, הוא בוחר לעצמו מה נכון לעשות וממה נכון להתרחק כדי להיות ישר ונאמן לדרך שהוא בדק שכלית שהיא הנכונה, וכך הוא 'ישר' ולישרי לב שמחה, הוא שמח ואין שמחה כהתרת הספיקות. ולכן אומר הפסוק 'דע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם'. לדעת להבין את משמעות התורה התפילה השפעת התורה והתפילה על האדם על נפש האדם על גוף האדם על העולמות העליונים ככל שהאדם יותר מודע ומבין, הוא מפנים ככל שהוא מפנים הוא יותר מסור מאמין ונאמן לדרכו, הוא מאמין והוא מאושר כי אין שמחה כהתרת הספיקות וכאשר האדם במסלול חיים 'אמיתי' הוא במסלול חיים של שמחה, זה לא אומר שלא יהיו קשיים ולא יהיו אתגרים, לא! התנ"ך מלא בסיפורי צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, הטוב או הרע לאדם הוא לא מדד לאמת, האמת היא אמת, והשמחה של האדם היא הבחירה באמת, אפילו שלא תמיד האמת מתגמלת, אבל בוודאי בטווח ארוך האמת היא התגמול הנצחי, אבל עבודת השם היא למצוא את 'להתענג על השם' לא רק בעתיד הרחוק אלא בהווה בכל שלב בחיים.

ועוד  גם כאשר הפסוק אומר דע את אלוקי אביך הוא לא מתכוון שהאדם יידע באופן מדויק שהרי 'לו ידעתיו הייתיו',  אלא על בסיס מקסימום ההבנה האפשרית מצידנו לא על בסיס כמה אובייקטיבית אפשר לדעת ולהבין ולהכיר את הקב"ה, שהרי אובייקטיבית הסוף לא יבין את האין סוף החומר לא יבין את מה שלא חומרי והנברא לא יוכל להכיר את בוראו וכמו שאנו לא יודעים בדיוק מהו 'האור' האם זה זרם חלקיקים – פוטונים טעוני אנרגיה, או שזה גלים – תנועה מתפשטת, האם זה גם וגם… אז אפשר להסביר כל מיני הסברים ונוסחאות, וההסבר שנותן מענה לכמה שיותר שאלות הוא נתפס כההסבר ההגיוני ביותר, בכל אופן אנו לא מכירים את המהות אלא התוצאה, וזה מספיק לנו כדי לחיות עם 'אור', כך בעניין הרבה תחומים, כמו האטומים, פעם היו מסבירים שהאטום זה כמו כדור שמסביבו יש עוד כדורים קטנים של אלקטרונים, אח"כ הגדירו דברים בצורה שונה וכל פעם זה משתנה, ואנו לא יודעים את ה'מהות' אלא יודעים את מה שאנו יכולים לדעת ועם זה אנו מצליחים לחיות ולהתנהל. גם כאשר התורה מדברת על הקב"ה היא מדברת על אופני הגילוי שלו, לא 'על מי שהוא' …עליו עצמותו אי אפשר לדבר. אלא אנו מדברים על היחס בינו לביננו ולא יותר, כי יותר מזה אנחנו לא מכירים.

The post ההיגיון שבאמונה: במה צריך להאמין? appeared first on אמס.